שיתוק מוחין

ספינה ביפידהשדרה שסועה, הינו מום מולד המתפתח בדרך כלל בשליש הראשון להריון. פגם זה מתבטא בהיווצרות פתח בחוליה אחת או יותר ובבלט של עצבים מחוט השדרה דרך פתח זה. ספינה ביפידה עלולה לגרום לפגיעה מוטורית ותחושתית בגפיים התחתונות ובפעולת כיס השתן במעי.

קיימים שלושה סוגים של ספינה ביפידה:

  • Spina bifida occulta – שדרה שסועה נסתרת. הסוג הקל ביותר, עם פתח קטן מאד המצופה בעור. ייתכנו סימנים על פני העור מעל הפתח שירמזו על הפגם, כמו הצטברות שומנית, גומת חן, שיער או שינוי בצבע העור. לרוב אין תסמינים ואין צורך בטיפול. לעיתים רחוקות, עלולות להיות הפרעות בשלפוחית השתן ו/או המעי במקרים נדירים.
  • Spina bifida meningocele – שדרה שסועה עם בליטה של קרומי חוט השדרה. הסוג הנדיר ביותר. קרומי חוט השדרה המצפים את עצבי חוט השדרה בולטים מבעד לפתח. אמנם אין פגיעה במערכת העצבים, אך יכולות להיות הפרעות בתפקוד המעי ושלפוחית השתן. הטיפול במקרה זה כולל הסרה של הקרומים בניתוח. ישנם מקרים של מנינגוצל, שבהם יש חולשה או שיתוק חלקי של שרירים ברגל אחת.
  • Myelomeningocele – שדרה שסועה עם בליטה של חוט השדרה. הסוג הקשה ביותר. הפתח בעמוד השדרה מערב מספר חוליות. נוצר שק בגבו של היילוד הכולל את חוט השדרה ובמקרים מסוימים גם את הקרומים המצפים אותו. במקרה בו עצבי חוט השדרה נותרים חשופים ללא הקרומים, הם חשופים לזיהומים רבים שעלולים להיות קטלניים

הסימפטומים העיקריים של ילדים עם ספינה ביפידה (Myelomeningocele ) כוללים:

  • שיתוק חלקי או מלא של הגפיים התחתונות.
  • אי שליטה במתן שתן ו/או צואה.
  • איבוד תחושה בעור.
  • בעיות התפתחות.
  • הפרעות למידה ופיגור.

במקרים רבים, ישנו קשר לתופעה נוספת הנקראת הידרוצפלוס – בעיה בניקוז הנוזלים העודפים מחוט השדרה ומהמוח. דבר זה מחייב התקנת צינורית שתפקידה לנקז את עודפי הנוזלים, לרוב לחלל הבטני בעיקר במילומנינגוצל.

הטיפול המומלץ:

ספינה ביפידה הינו פגם הניתן לאבחון בשלבים מוקדמים בהריון באמצעות בדיקת אולטרסאונד. חשיבות האבחון המוקדם היא במתן האופציה להורים לעתיד להחליט בדבר גורלו של העובר. נדרש ניתוח מיד לאחר הלידה. עם זאת, הליך זה לא מביא להעלמות מוחלטת של התסמינים.

שיתוק מוחין

שיתוק מוחין- (Cerebral palsy) הוא מונח כללי המתאר מספר מצבים נוירולוגיים. מדובר במצבים המשפיעים על התנועתיות ועל הקואורדינציה (תיאום התנועות). שיתוק מוחין נגרם בשל בעיות בחלקי המוח האחראים לבקרת התנועות. הוא עלול להתפתח אם המוח אינו מתפתח כיאות או שהוא ניזוק לפני הלידה, במהלכה או בסמוך ללידה. במקרים מסוימים עלולה להיות פגיעה בהתפתחות הקוגניטיבית.

ישנן מספר צורות בהן בא לידי ביטוי שיתוק מוחין:

  • שיתוק מוחין עוויתי של מחצית הגוף (לאורך) – קיימת נוקשות שרירים בצד אחד של הגוף (המיפרזיס). ייתכן גם עירוב של היד.
  • שיתוק מוחין עוויתי דו – צדדי של הרגליים – קיימת נוקשות שרירים בשתי הרגליים (דיפלגיה) .
  • שיתוק מוחין אטקסי – אטקסיה הינה פגיעה מוחית שכתוצאה ממנה מושפעים שיווי המשקל וראיית העומק.
  • שיתוק מוחין עוויתי של ארבעת הגפיים – זהו הסוג החמור ביותר, שבו חלק מהילדים הלוקים במחלה אינם יכולים ללכת או אפילו לשאת את הראש באופן יציב. עלולים להתלוות למצב זה קשיי למידה בינוניים עד חמורים (qaudriparesis או quadriplegia) תיתכן פגיעה קוגניטיבית קלה או חמורה, אך לעיתים אין כל פגיעה קוגניטיבית.

הטיפול המומלץ:

אין טיפול שיכול לרפא את הפגיעה המוחית. יחד עם זאת, ישנם טיפולים שבכוחם להקל על הסימפטומים ולהגביר את תחושת העצמאות והביטחון העצמי של החולה. ניתן לטפל ולהקל על חולים אלה בעזרת: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ומתן טיפול תרופתי המקל על נוקשות השרירים והעוויתות. כמו-כן, הם נזקקים לניתוחים אורתופדיים בגילאים שונים.

הניתוח בילדים אלה הוא חלק מתהליך שיקומי רחב. ניתוח שלא מלווה בתהליך שיקומי, לא משיג את מטרתו.