לייעוץ וקביעת תורים: 050-7874218

פריקת מפרקי הירכיים בתינוקות – DDH

מחלה המופיעה בשכיחות של 2-2.5 מתוך 1,000 תינוקות. נקראת גם בשם DDH ומעידה על בעיה אורתופדית במפרקי הירכיים של תינוקות. הגורם למחלה הוא מבנה לקוי ושטוח של השקע העגול בעצם האגן, במיקום של ראש עצם הירך. השקע והראש בתוכו מרכיבים את מפרק הירך. כאשר השקע לא מספיק עמוק ת זה גורם לראש הירך לגלוש החוצה עד למצב של פריקה מלאה.

האבחון נעשה בבדיקה ידנית מיד עם הלידה או זמן קצר אחריה, אך רצוי ומומלץ לבצע בדיקה על-קולית בטווח שבין גיל 4-6 שבועות.

הטיפול המומלץ:

כאשר הפריקה בשלבים התחלתיים וטרם החמירה, נטפל בתינוק על ידי רצועות .Pavlik- זהו מתקן רצועות ידידותי שלא מפריע לתנועת התינוק ומאפשר לו להזיז את רגליו בטווח המוגבל ע”י הרצועות. הצלחת הטיפול תלויה בחומרת הבעיה, יחד עם זאת, ככל שהטיפול מתבצע מוקדם יותר, עולים סיכויי ההצלחה.

תחת השם “דיספלזיה” או: DDH– developmental dysplasia of the hip joint, ישנן כמה דרגות חומרה הנקבעות על בסיס בדיקה קלינית ועל – קולית או בצילום.

פריקה – “דיסלוקציה –“כאשר אין מגע בין ראש הירך למחבט האגן. מצב זה מחולק לשני תתי-מצבים. האחד מכונה “דיסלוקציה טרטולוגית” והשני “דיסלוקציה טיפיקלית”.

דיסלוקציה טרטולוגית – teratologic dislocation מתרחשת בעוד העובר ברחם, יכולה להיגרם כתוצאה מבעיות בתפקוד השרירים או כתוצאה מבעיות גנטיות שונות. נדירה יחסית.

דיסלוקציה טיפיקלית – typical dislocation השכיחה ביותר. מתרחשת בתינוקות שמלבד זאת הינם בריאים לחלוטין ובדרך כלל מתפתחת אחרי הלידה.

סבלוקסציה – subluxated hip מצב קל יותר מפריקה של מפרק הירך מכונה “סבלוקסציה” בו יש קשר בין שני החלקים של הירך אך הוא אינו תקין ויש תנועה גדולה של שני חלקי המפרק אחד ביחס לשני אך תמיד יש קשר בין שני החלקים.

חוסר יציבות של מפרק הירך – hip instability הינו מצב נוסף קל יותר בו יש קשר תקין בין שני חלקי המפרק אך ניתן לגרום לעצם הירך לשנות את מקומה ולהיפרד מהחלק האגני של המפרק בקלות יחסית.

בעיות התפתחות אלה יכולות להתרחש בזמן ההיריון ולעיתים רחוקות בתקופת הילוד או גם בגיל מאוחר יותר ולכן מכונה מצב DDH כלומר: “בעיה בהתפתחות מפרק הירך” כשזמן התפתחות הבעיה אינו מוגדר.

מיד לאחר הלידה מפרק הירך הינו סחוסי וגמיש מאוד. כאשר קצה עצם הירך מתקבע במקומו והמפרק גדל סביבו הרי שיתפתח מפרק תקין. אך אם יש מצב של דיסלוקציה או סבלוקסציה עלול המפרק לפתח שינויים בצורת גדילתו והתפתחותו עד כדי חוסר יכולת של הרגל לבצע את כל התנועות הרגילות שלהן היא מסוגלת. הבדיקה הראשונה מתבצעת מיד לאחר הלידה ע”י רופא ילדים. במידה וזוהה ממצא ברור, נדרש אורתופד הילדים לבדןק את התינוק לפני השחרור. המעקב חשוב במידה ונימוש “קליק” וכן במידה והתינוק נמצא בקב’ סיכון, כלומר: רקע משפחתי גנטי חיובי, לידת עכוז, מיעוט מי שפיר ועיוותים ברגליים.

הטיפול המומלץ:

ישנם 2 סוגי טיפולים מומלצים למחלות התפתחותיות במפרקי הירכיים:

  1. טיפולים שאינם דורשים התערבות ניתוחית ומתבססים על התקנים שונים המביאים את ראש עצם הירך לעמדה תקינה מול החלק האגני של המפרק ומכאן מתאפשרת התפתחות תקינה של המפרק.
  2. טיפול ניתוחי בו מבוצע שיחזור של מפרק הירך בדרכים שונות על מנת לאפשר את תפקודו התקין. נעשה במקרים בהם הטיפול השמרני נכשל, או באבחון מאוחר.
  3. מצבים התפתחותיים אחרים במפרקי הירכיים הם: מחלת פרטס (גילאים 4-6) והחלקה של ראש הירך (אפיפיזה) בגילאים 9-13. (Slip – Capital Femoral Epiphysis)

פריקת מפרקי הירכיים בתינוקות (CDH, DDH) פריקת מפרקי הירכיים הנו מצב המתפתח בדרך כלל לאחר הלידה וסיבתו אינה ידועה, התפתחות המצב תלויה במספר גורמים: גורמים לפריקת ירכיים נקראים גורמי סיכון, כגון:

  1. סיפור משפחתי חיובי בדרגת קירבה ראשונה.
  2. הריון במצב עכוז.
  3. מיעוט מי שפיר.

גורמים נוספים הקשורים בפריקת מפרקי הירכיים הם: מומים או עיוותים בכפות הרגלים, עיקום צוואר (טורטיקוליס). חשוב לציין, כי המצב נפוץ יותר אצל נקבות ביחס של 8:1. בארצנו כיום, מבוצעות בדיקות על-קוליות (אולטרה-סאונד) של מפרקי הירכיים בתינוקות, כאשר הזמן המיטבי הוא בגיל 3-6 שבועות. במקרים של תינוקות בעלי גורמי סיכון כפי שהוזכרו מעלה או עיוותים הקשורים, יש לבצע את הבדיקה בגיל 3-4 שבועות על מנת לאבחן מצב שהבדיקה הידנית אינה מזהה אותו. בדיקות רבות נעשות גם בגילאים מאוחרים יותר, על פי בדיקות רופאי ילדים, רופאי משפחה וטיפות חלב השולחים תינוקות עד גיל שנה. לתינוקות רבים, בעיקר נקבות, נימוש “קליק” במפרק הירך בבדיקה המתבצעת בתינוקייה, לאחר הלידה. “קליק” זה חולף אצל רוב התינוקות כחודש לאחר הלידה אך חובה לבצע בדיקה על-קולית בכל התינוקות הללו בנוסף לנאמר לעיל. הבעיה של פריקת מפרקי הירכיים כוללת בתוכה מצבים קלים מחד כגון פיגור בהתפתחות גג המפרק ומאידך, מצבים קשים יותר כגון פריקה שלמה של ראש הירך הנמצא מחוץ לגג המפרק. במצבים הקלים הבדיקה הידנית של הרופא תקינה, בדרך כלל, ומאובחנת ע”י הבדיקה העל-קולית ובזאת חשיבותה העיקרית. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם אורטופד ילדים בטרם קבלת טיפול במצב של פריקת ירכיים.


מלאו את הפרטים ואחזור אליכם בהקדם!

שם:
דוא"ל:
טלפון: